|
CIMT- Constrined lnduced Movement Thrapy
מתוך נפגעי אירוע מוחי בערך 80% שורדים את השלב האקוטי, ולמרות שהרוב חוזרים ללכת, הרי
ש-30%-60% לא חוזרים להשתמש ביד הפגועה. תהליך ההחלמה של הגפה העליונה בדרך כלל יותר איטי מהגפה התחתונה. עובדה זו, בשילוב עם תחושות התסכול, גורמים לכך שהנפגעים נוטים לא להשתמש ביד הפגועה, דבר שגורם לתופעת ה-NON USE.
עיקרי גישת הטיפול המוצעת היא אימוביליזציה של היד הבריאה (נטרול), על מנת לאלץ שימוש ביד הפגועה. מחקרים הוכיחו שהשיטה יעילה (Taub, 1993; Wolf, 1989) , עקב התארגנות מחדש של אזורים מוטוריים ותחושתיים של המח, ומשפרת את התפקוד המוטורי של הצד הפגוע.
תוצאות מחקרים שנערכו בגישה זו, מוכיחים מעל לכל ספק, שלמח יש תכונה של פלסטיות, זאת בניגוד לחשיבה הקודמת. בהדמיה תפקודית של המח לפני הטיפול, ייצוג היד הפגועה במח היה קטן בצורה משמעותית מהצד הקונטרה-לטרלי. הייצוג המוחי לא היה עקבי גם אחרי השבוע הראשון (של הטיפול), אולם לאחר שבועיים של טיפול, הייצוג המוחי היה מוגדל בצורה משמעותית. כמובן שתוצאה זו לוותה בשיפור משמעותי במיומנות המוטורית.
החוקרים מניחים שהשינויים שחלים בקורטקס וכן בתפקוד המוטורי, הם בעיקר תוצאה של השימוש האינטנסיבי והתדיר של היד הפגועה. מחקרים שחקרו את הגישה הטיפולית הנ"ל, גילו שהשיטה אפקטיבית ביותר בחולים כרוניים. מחקרים חדשים הראו גם שינוי גם בקרב חולים שהיו בשלב החריף של האירוע.
השיטה הטיפולית:
|
|
בנוסף לאימוביליזציה של היד הבריאה על ידי סד וכפפה לפחות במשך 6 שעות ביום (בהדרגה ולהגיע ל-90% מזמן העירנות), יש צורך בתרגול אינטנסיבי בזמן זה של היד הפגועה ב- B.a.d.l (בסיסי) ו-I.a.d.l (תפקוד אינסטרומנטאלי), ובתרגילים לשיפור התפקוד המוטורי והתחושתי של היד הפגועה. הטיפול נעשה במסגרת אשפוז רגיל או אשפוז יום.
|
| |
|
|
|
|